פסק-דין בתיק ב"ל 26708-04-11

1.         המערער, יליד שנת 1950, נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה ביום 15.4.10 (להלן: התאונה). בעקבות התאונה, נקבעו למערער 5% נכות בגין פגיעה בגב תחתון. הוועדה הרפואית לעררים קבעה ביום 27.2.11, בין היתר, כי אין קשר סיבתי בין הטנטון שעליו מתלונן המערער לתאונת עבודה שעבר. החלטה זו הינה מושא פסק דין זה.

2.         המערער טוען כי נפלו פגמים בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, ויש להחזיר את עניינו לוועדה מטעמים אלה:

א.         החבלה שנגרמה למערער היא מסוג "צליפת שוט", ובה נחבל בצוואר ובגב התחתון. מן המפורסמות הוא שחבלה מסוג של צליפת שוט עלולה לגרום לטנטון;

ב.         הוועדה לא נימקה את קביעתה השוללת את הקשר הסיבתי בין הפגיעה לטנטון, אף כי המערער נחבל בצוואר;

ג.          היה על הוועדה לערוך "חשבון עובר ושב", ולקבוע את גובה הנכות בגין הטנטון עובר לתאונה ואחריה;

3.         מנגד טוען המשיב טענות אלה:

א.         מהחומר הרפואי שעמד בפני הוועדה עולה כי המערער סבל מטנטון לפני התאונה. על כן פעלה הוועדה נכון כאשר דחתה את הערר;

ב.         המערער לא הציג תיעוד רפואי התומך בטענתו כי הטנטון הוחמר בעקבות התאונה. ומשכך לא היה מקום לערוך "חשבון עובר ושב" לקביעת נכותו בתחום אף אוזן גרון.

ג.          הערעור עוסק בשאלה רפואית ועל כן דינו להידחות;

4.         ביום 5.1.12 נערך דיון מוקדם בתיק בפני כב' הרשם כאמל אבו קאעוד, ונרשמו טענות הצדדים. פסק הדין ניתן בהסתמך על הטענות שנרשמו וכלל החומר שבתיק.

5.         החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, על פי הוראות סעיף 123 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד-המל"ל, פד"ע לד 213).

6.         לאחר עיון בכל החומר שהובא לפני ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, המצדיקה את התערבות בית הדין.

 הוועדה קבעה כי המערער לא נחבל בראשו במהלך התאונה, וכי קיים תיעוד רפואי על טנטון לפני התאונה. עוד קבעה הוועדה כי ממצאי השמיעה של המערער אופייניים לחבלה אקוסטית, וכי אין קשר סיבתי בין הפגיעה לטנטון, ובלשונה:

"הוועדה מציינת בתאונה הנוכחית לא הייתה חבלת ראש ואיזכורים של טנטון לפני התאונה בתיק הרפואי. בדיקת השמיעה תקינה בטונות של הדיבור ואופיינות לחבלה אקוסטית אין קשר סיבתי בין תלונותיו והתאונה הנדונה. אין נכות בתחום א.א.גרון" [טעויות כתיב והגהה במקור - ד.פ] .

החלטתה זו של הוועדה מבוססת על המסמכים שהיו לפניה, ובכלל זה מסמך רפואי מיום 15.5.2007, שאף צורף לתיק בית הדין, וממנו עולה כי המערער סבל כבר אז, כ-3 שנים לפני התאונה, מירידה בשמיעה ומטנטון.

7.         אף אם תתקבל הטענה כי "מן המפורסמות הוא שחבלה מסוג של צליפת שוט עלולה לגרום לטנטון", יש לבחון כל מקרה לגופו. בענייננו, על פי קביעת הוועדה, שהינה קביעה רפואית במהותה, לא כך קרה. טענת המערער כי שלילת הקשר הסיבתי בין הטנטון לתאונה אינה ברורה, במיוחד נוכח החבלה אשר סבל ממנה המערער בצוואר, דינה להידחות. למערער לא נקבעה נכות בצוואר בגין התאונה. הוועדה דחתה את טענותיו בעניין זה, והוא לא ערער על קביעה זו. המערער גם לא הצביע על תיעוד רפואי המעיד על החמרת מצב הטנטון בעקבות התאונה, ונראה כי מדובר בהשערה בלבד, שאין לה תימוכין בתיעוד הרפואי שהוצג.

            משקבעה הוועדה כי אין קשר סיבתי בין הפגימה הנטענת לתאונה, היא אינה חייבת, ואף אינה יכולה לערוך "חשבון עובר ושב". על הוועדה לנהוג כך כאשר היא משתכנעת כי התאונה החמירה מצב קיים, אלא שבענייננו קבעה הוועדה שהמצב הקיים בתחום האף אוזן גרון לא הושפע מהתאונה ואינו קשור אליה כלל.

הוועדה דנה בתלונותיו של המערער לעניין הטנטון, נימקה את החלטתה כראוי וביססה אותה על התיעוד הרפואי שהונח לפניה. בשל כל האמור לעיל, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ועל כן, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.